רישומים

מצע הנייר והגרפיט הם שני חומרי העבודה הבלעדיים של צילה פרידמן. את החיפוש האמנותי שלה ואת הדחף לביטוי עצמי היא מבטאה באמצעות שני החומרים האלה. היא שבה ומשכללת את השימוש בהם ומתוך כך מבססת את יכולת הביטוי העצמית שלה כאמנית.

הזירה בה היא פועלת נזירית ומצומצמת: מיעוט חומרים, מיעוט צבע ומשטר עבודה חמור שמכתיבה הבחירה בביטוי המופשט שאינו מערב דימויים מן החיים אלא מבסס לעצמו אמירה התובעת מן הצופה התבוננות איטית ומעמיקה. כמו בהאזנה למוסיקה הנוגעת בתחושות וברגשות שקשה, ולעיתים בלתי אפשרי לתרגמם למילים נוגעת פרידמן בחמקמק, במה שאנו מרגישים ויודעים אבל לא יכולים להשיג.

 

הרישומים מן השנים האחרונות מאופיינים בשתי תנועות מרכזיות:  הקו החוזר על עצמו בתנועות מכניות קצובות והקו החופשי המרצד. מכאן- הינף יד קשוח המתייחס אל הצורה המחייבת של ריבוע הנייר ומכאן- הינף יד  המרשה לעצמו לרקד בתוך המערכת המארגנת הנוקשה. מצע  הסריג ((grid הקונסטרוקטיבי מבליע את החופש שבתנועה ומשמש לה מעין בלם. תנועה מסדרת, מעין נקודת אורגן, מאפשרת לקווים החופשיים שמעליה לפזז באופן חופשי תוך בטחון יחסי.

על הנייר המסמא בלובנו ומפחיד בריקנותו יוצרת האמנית מסך קוים שתי וערב, שישמש לה  מצע מגונן ומארגן לפעולות החופשיות יותר שיבואו אחריו. הלבן של הנייר מצוי בשלמותו מעבר למסך והוא יכול, כפי שאנו מוצאים בחלק מן הרישומים, לבצבץ כחרך של אור הבא לספר על העולם הבראשיתי הנמצא מעבר לו.

הסריג מהווה רשת ביטחון שמאפשרת לאמנית להעיז ולבטא משהו יותר חופשי וספונטאני מבלי ליפול אל תוך עולם התוהו והריק שמסמל הנייר הלבן.

בחיצוניותם מזכירים חלק מן הרישומים את עבודות הנייר של משה  קופפרמן, המקיימות קשר גומלין מתמיד בין הקו הקונסטרוקטיבי, החוזר על עצמו במרווחים ומשמש מצע למערכת התרחשויות חופשיות. אולם יש שוני בדיאלוג שבין שני האמנים למצע הנייר. הרישום של קופפרמן כבד ורב רבדים. הוא דש את הנייר משני צדדיו ומטביע את הרישום בתוכו עד שהרישום והנייר הופכים אחד. הנגיעה של צילה פרידמן  בנייר עדינה יחסית. היא מכסה את הנייר בכעין מעטפת אשר מהווה מעין עור משני למצע הנייר ומשמשת מצע מגונן לפעולות אשר יבואו לאחר מכן. בניגוד לעבודות הנייר של קופפרמן עבודותיה עדינות ולא כוחניות. היצרים הבאים בהן לידי ביטוי אינם יצרים חזקים. אין פעולות חוזרות ונשנות של הרס ובנייה אלא איזה צורך מהוסס לנסות להעיז ולקחת חופש לבטא את עצמה בתוך מערכת מגוננת.

 

החיפוש האמנותי והחיפוש העצמי שלובים זה בזה. פרידמן מספרת על עצמה. מטביעה בנייר את חותם חייה. תוך כדי שהיא מבררת לעצמה את עצמה היא משאירה סימנים על הנייר ויוצרת יצירת אמנות אישית שעם כל עדינותה יש בה כוח גדול - כוחה של האמנית לבטא באמצעים כה נזיריים עולם חיים שלם.

 
עדה נעמני, רישומים, בית האמנים, ירושלים, 2004

 

 

בחזרה לרשימת הפרסומים
English
כל הזכויות שמורות © צילה פרידמן 2007   האתר נבנה ע"י: IMK - קידום אתרים ועוצב ע"י: www.Sketch.co.il