והיא אמרה...והיא אמרה...
מגילותיה של צילה פרידמן כתובות בעברית ולעיתים ניתן לזהות מילה, מספר מילים ו/או רצף מילים שנקטע או טרם הושלם.
אלו מגילות מוצפנות בשפת סתרים, לחש קוסמים, או אולי מילות רופאי אלילים ואפשר שזוהי התחזות אסטטית מופשטת בגלימה סמנטית חסרת פשר שאין מאחוריה אלא מעשה הישרדות יומי.
כך או אחרת, עומד הצופה מול יריעות נייר שיש בהן עולמות מנוגדים ומשלימים זה את זה. השרבוט המכאני, הצפוף בשחור לבן, מכסה את רוב רובו של המרחב עליו ריבוע מאורך צהוב שהורכב מגזרי עיתונות זרה, עמוס מילים חסרות קשר לקונטקסט המקורי שלהן, והן הופכות לעוד משטח של טקסטורה.
פעולת הדקונסטרוקציה של פרידמן מתחילה בפורמטים קטנים ואינטימיים, בשרבוטי רישום, גזירה והדבקה של קטעי עיתונות בינלאומית (שפה זרה), בחזרתיות אובססיבית, כעין ריטואל פולחניסט פוסט מודרני.
 
הפעולה בנייר, שרבוט, רישום וקולאג', הופכות בזכות פעולת הדפסה תעשייתית לגיליונות גדולים ומרשימים, פורמטים גותיים מסתוריים או טוטמים של פרסום אילם, מעין מוצר מעבדתי ילוד מכונות דפוס מתקופות עתיקות או לחלופין סוג של הדפסים בטכנולוגיה עכשווית. בכך טמונים החן והכוח של העבודות. הדפס שאינו זהה למקורו, לפחות יהיה דומה בגודלו.   
אפשר לראות בתהליך זה רצון של האמנית להעצים (בגודל ובדיוק) את מעשה הסקיצה הקטן האינטימי, האישי והאנושי. להתאים אותו לעולם המכאני המורכב בו אנחנו חיים, מקום עמוס במסרים ויזואליים וטקסטואליים, עידן בו הנראות הינה חלק אינטגראלי מהמשמעות.
זהו טקסט סתום טורדני שאינו חסר משמעות לחלוטין, במיוחד אחרי שאנחנו מבחינים במשפטים קריאים כמו Berlin, Los Angeles, TIONAL FAIR EMPORARY ART ובעברית במקום אחר והיא אמרה... והיא אמרה... 
לא הטפות של נביא בשער, אך גם לא שוטה הכפר שאינו חלק מהמעגל החברתי ואינו נושא דעה על העולם הסובב אותו. אלה הם הכרוזים לעם המלומד, ליודעי רזי השפה המקודדת. כרוזים המתחזים בנראות אסטטית מופשטת ועדיין טעונה כרימון במשמעויות אישיות ואנושיות.
 
מי שמכיר את צילה פרידמן יתקשה להתעלם מעולמה הרוחני, עולם בו יש משקל רב לפולחן הדתי, לטקסים למילים ובוודאי לסימבוליקה. יצירתה נטועה עמוק באדמה הפורייה של העולם התרבותי היהודי המסורתי, שעל ברכיו גדלה. 
 
בעבודות שלפנינו כפי שהן מוצבות בחלל, ישנו קשר עמוק לחלל תפילה חילוני עכשווי, מרוסק היסוסים וספקות. הצופה מוקף דימויים אניגמאטיים שהבהירות והצמצום הצורני שלהם היא אסטרטגיה, וההתחזות למגילות גנוזות היא טקטיקת שפה של לצעוק בקול אילם.
 
אלה הן עבודות בהן חושפת האמנית תהליכי יצירה עכשוויים. מעשה האמנות אינו עוד על פי צילה פרידמן מעשה הגאון המתבודד בסטודיו, אינו עוד מעשה ווירטואוזי מבריק של שלהבת אלוהית שניתנה ליחידי סגולה, אלא מלאכת איסוף, עיצוב, הפקה ומיצוב. לפיכך פרידמן אף מוסיפה ואוצרת את תערוכתה בכוחות עצמה כחלק מתהליך היצירה הפוסט רנסנסי שלה.
האמן מלהק את עבודתו מ-א' ועד ת' כפי שהוא מיילד אותה מהלא כלום.
 
בית האמנים , תל אביב, אסד עזי 2016 
 
 

 

בחזרה לרשימת הפרסומים
English
כל הזכויות שמורות © צילה פרידמן 2007   האתר נבנה ע"י: IMK - קידום אתרים ועוצב ע"י: www.Sketch.co.il