מְשַחֲקִים באש

אווירה של קדוּשה ירדה על חלל הגלריה. על קירותיה נצפים טקסים אורתודוקסים ומשפחתיים. הטקס הוא אירוע סמלי המורכב מרצף של פעולות ומתקיים בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. יהודי דתי חוזר על הטקסים והופך אותם למעין "לוּפ טקסי"; אותה חזרה נועדה לחדד את הזהות של הפרט והכלל. ואכן, המפגשים המשפחתיים הטקסיים הנראים בתערוכה זו נקשרים לעיסוקה של האמנית בזהותה האישית והמשפחתית.
מפגשים אלו מורכבים מהתחלה, אמצע וסוף. בתחילת המפגש לומדים דף גמרא - לימוד שהוא בגדר מצווה, המלכד את בני המשפחה. לאחר מכן באה הסעודה, ולבסוף מגיעות הברכות. מבין הטקסים המוצגים בתערוכה בולט מפגש האחים. לאחר 26 שנים שבהן האחים לא נפגשו, הם פותחים את ספר הגמרא. רק דרך הקריאה והשינון מגיעים השניים לדיבור אינטימי המקרב ביניהם ויוצר קרבה בין שאר בני המשפחה. כמו כן, ניתן לציין את הטקסים הבאים: בר מצווה של אחיין, ביעור חמץ ועבודת וידיאו - אבא מדליק נר.
כך, טיפין טיפין, מעבירה צילה פרידמן לנגד עינינו תמונות המתארות טקסים ומנהגים שליוו אותה רוב חייה. היא מאפשרת הצצה לעולם שאינו מוּכר לכולם, מעין טעימה קצרה מהלכות הדת היהודית. פרידמן נולדה למשפחה חרדית מבני ברק. הוריה עברו את השואה - נושא המהווה חלק מהותי בחייה. עם השנים חצתה האמנית את הקווים ובחרה ביצירה האמנותית. הלהט והדבקות ביצירתה דומים לדבקותו של שומר המצוות החרדי. שנים רבות היא ניסתה לגשר בין שני עולמות נפרדים ושונים – העולם של משפחתה החרדית, לצד עולמה הפנימי העשיר בדמיון יצירתי. המאבק לא היה קל.
אבותיה של האמנית הם סופרים משושלת שלמה גנצפריד ז"ל, מחבר "קיצור שולחן ערוך". סבה הוא בנימין פרידמן ז"ל – סופר שחיבר את הפירושים לתורה "מקור התפילות" ו"קונטרס הטהרות". אביה, דויד פרידמן יבל"א, ממשיך בדרכם ומוציא לאור מחדש את ספרי אביו. לעומת בני משפחתה, העוסקים במילה הכתובה, בחרה פרידמן לעסוק בדימוי החזותי. בעולמה קיים חיפוש מתמיד אחר שליטה בגוף ושליטה ברוח, חיבור בין המישור הפיזי ובין המישור המנטלי. היצירה מאחדת בין שניהם. במשך שנים יצרה האמנית עבודות מופשטות, סגורות ובלתי מפורשות, שבהן הריק והלובן שלטו בדף. כמו במהלך טקסי מעגלי חוזר ונשנה, קוויה באו והלכו שוב ושוב, כתפילה וכמנטרה שאינה נפסקת, כאמירה ששזורה בה שתיקה גדולה.
בתהליך העבודה חיפשה פרידמן את הרווח הצר בין שני קווים או שני משטחים, וככל שהתקרבה הרווח נעשה צר יותר. המשטחים הלבנים והכתמים בציוריה נועדו להבליט את הבלתי ניתן לתפיסה. לדבריה, היא שואפת להגיע למקום מבטחים תוך כדי התלבטויותיה. פרידמן יוצרת בהתמדה עבודות עמלניות אובססיביות באמצעות קווי עיפרון דקיקים, אשר יוצרים תפרים ומעברים לשם איחוי בין שני עולמות מנוגדים וגם דומים - מעין אמביוולנטיות בלתי פתירה.
הטקסים אינם משמשים רק מושא בעבודותיה של פרידמן אלא נקשרים לעצם תהליך היצירה שלה. ואמנם, ניתן להצביע על זיקה מסוימת בין אופי יצירתה לבין מהותו של הטקס, בהיותו פעולה הממירה תוכן משמעותי עבור המשתתפים לסמל ולרעיון מופשט. פעולות ועזרים סמליים שונים ממחישים המרה זו, כמהלך שנועד ליצור שינוי רגשי ותודעתי. כדי שאירוע ייחשב לטקס, יש צורך בשלושה מרכיבים: הפעולה המסמלת היא רעיון - מושא הטקס או מושא היצירה; זהו ההיבט המופשט המסמל את המהות המרכזית של הטקס, ללא תכלית תועלתית. ביצוע הפעולות נעשה על ידי המשתתף, או האמן במקרה זה, בהיותו הגורם המקיים את הפעולה המסמלת. הרוטינה מציינת את ההתמדה, את ביצוע הטקס במועדים קבועים. שלושת המרכיבים הללו קיימים גם בתהליך היצירה של פרידמן - כמו גם אצל אמנים אחרים שניתן לייחס לעבודתם אופי טקסי.
מעצם טבעה, היצירה האמנותית משתנה. אם עד כה המרכיב המרכזי ב"פעולה המסמלת" של פרידמן היה האבסטרקט, הרי שלאחרונה רוח חדשה החלה לפעום בעבודותיה - היא נודדת לביטוי קונקרטי וישיר יותר. העבודות הקונקרטיות המוצגות בתערוכה מפתיעות ושונות, אך הן לא הופיעו כרעם ביום בהיר. במבט לאחור על מכלול יצירתה של האמנית, ניתן להבחין בתמליל שהלך והשתנה באיטיות ובזהירות. ניצני ההשתנוּת הופיעו כבר בתערוכה שהוצגה במשכן האמנים הרצליה ב-2002, באוצרותה של ורדה גינוסר. ברישומי הקטלוג הנלווה (עריכה: אילן ויזגן) מופיעה העבודה אישה מתפללת (בורקה), שבה ניתן לראות במעורפל - עדיין באופן מופשט ביותר - דימוי נשי מרחף על פני לובן הדף. בעבודה אחרת מאותה סדרה נראית ציפור דקיקה מרחפת באוויר. ברישום נפלא נוסף נגלים בבירור נעלי גבר גסות, כאשר באחת מהן מקובעת מעין רגל דמיונית. שאר העבודות הן מופשטות ומזכירות באופן ברור את כתב ידה המשוכלל והאנין של האמנית; ואולם, התנועה בהן רבה, ונראה כי משהו רוחש ומתרגש אי-שם בתחתית - דבר-מה שונה בתכלית מעבודותיה בעבר. בהמשך, בתערוכה "כדורי תפילה", שהוצגה בבית האמנים בתל אביב ב-2008, באוצרותה של ד"ר קציעה עלון, שוב בלט הממד הקונקרטי. בתערוכה הוצגו כדורי תפילה עשויים פירות יבשים עטופים בחוט רקמה, מפה של בני ברק ברקמת פרוכת, שלושה ספרי אמן, וכן תצלום הוריה של האמנית.
לאחר כל אלה מגיעה התערוכה "משחקים באש". אכן, המהלך של האמנית נראה כמו "משחק באש". דרך ארוכה עברה עליה עד שהגיעה אל ה"מקום" הזה - מילה שבלשון היומיום מסמנת אזור מסוים במרחב, ואילו בלשון חכמים היא כינוי לאלוקים. פרידמן ניסתה לאורך כל הדרך לשזור את הדואליוּת הפועמת בתוכה - למצוא את מקומה מבלי לערער את כבוד המשפחה ומבלי לפגוע בחופש פעולתה. היא ביקשה ליצור גשר בין אמונתה ואמנותה.
למטרה זו נבחר הפעם מדיום הצילום והווידיאו. התצלום אינו רק מתעד את העבר אלא מאשר כי מה שאנו רואים אכן קיים: פרידמן צילמה במצלמה דיגיטלית את בני משפחתה בטקסים דתיים, ובתוך כך בחרה במהלך אמיץ להנציח את הוריה בעודם חיים, צלולים ופועלים. התצלומים טופלו במחשב: הודפסו בהדפסה דיגיטלית  ועברו עיבוד ידני  בעזרת צמר גפן ואבקת פסטל, אשר יצרה כתמים מעוגלים וצפופים כמו מסך. כתמים אלו מתווים בריבויָם את קווי המתאר של הדמויות המצולמות. חלק אחר של התצלום נותר לבן ובלתי מעובד. על גבי הדפסים אחרים הוסיפה האמנית רישומים קוויים בלבד.
בתצלומים אלה נראות דמויות שאינן מאופיינות בתווי פנים ברורים. רובן מטושטשות או מכוסות כאמור בעיגולי צבע צפופים, המונעים את היכולת לזהותן. בתצלום נוגע ללב, אחד הבולטים בתערוכה, נראים שני הוריה של האמנית, כאשר רישום דקיק, דמוי ענף עץ תלוש, מעטר את פניהם הנראים בבירור. באחת מעבודות הווידיאו נראים ילדים המבעירים חמץ. הניצוצות והגיצים הניתזים מן האש דומים לפיקסלים המעובדים בעבודות המוצגות בתערוכה. כמו כן, נראים בעבודה קווים וכתמים רישומיים המזכירים את המופשט המאפיין רבות מעבודותיה של האמנית. באופן זה, באמנות - כמו בחיים - נוצר החיבור בין העבר לבין ההווה. למרות השוני, עדיין אפשר להבחין בבהירות ובוודאות בטביעת היד המוּכרת, אשר חיה ובועטת בעבודות הנוכחיות ומשדרת תחושה של סגירת מעגל.

 

2011, הגלריה העירונית לאמנות, רחובות, אוצרת אורה קראוס

בחזרה לרשימת הפרסומים
English
כל הזכויות שמורות © צילה פרידמן 2007   האתר נבנה ע"י: IMK - קידום אתרים ועוצב ע"י: www.Sketch.co.il