לילה בעיר /  דן בירנבוים וחגי ארגוב

 

Visual culture entails a meditation on blindness, the invisible ,the unseen,"
 The unseeable, and the overlooked" - W.J.T. Mitchell's
 
בדיונו על העיוורון (memoir of the blind), טוען ז'אק דרידה כי דרכו של עיוור לראות היא באמצעות עורו. העור מתפקד עבור העיוור כמראה מכפילה, כבד קנבס דרכו הוא חש את העולם.  בהמשך מציין דרידה, כי עשיית האמנות מקבילה לדרכו של העיוור לראות. עבור האמן, המציאות בלתי נראית ברגע היצירה, הוא בורא מציאות בדלת אמותיו באמצעות הזיכרון בלבד. מכאן, מסיק דרידה, הראייה לעולם לא תתקיים בהווה אם כי בעבר. 
התערוכה לילה בעיר מעוררת סוגיות אודות הגבול הדק שבין העיוורון לראייה; התערוכה מציגה שישה עשר אמנים שדרכיהם מצטלבות לעיתים קרובות במהלך שנות יצירתם הפורה. הם חברו יחדיו פעם נוספת מתוך עניין משותף- העיסוק בחשיכה האורבאנית.
חצות הליל- נקודת השיא של החושך, היא שעת המסתורין והאופל הנצחיים, היא מסמלת את רגע המוות מחד ואת נקודת ההתחדשות מאידך. היא טומנת בחובה את המאבק שבין הראייה לעיוורון. בשעה זו, העין, שהורגלה לחשיכה, מולידה איתה מבט שונה, מפוכח, מואר.  כל אחד מהאמנים חוקר בדרכו שלו את הצבע השחור ואת הסימבוליקה הטעונה שמתלווה אליו. כל אמן מציג עבודה אחת אשר מתארת את אותו המתח של האור מול החושך, הראייה מול העיוורון- אם במובן הפוליטי, הפסיכולוגי או הקיומי של ההקשר העירוני.
 
 טקסט: מיטל רז, 2009, סדנאות רמת אליהו

בחזרה לרשימת הפרסומים
English
כל הזכויות שמורות © צילה פרידמן 2007   האתר נבנה ע"י: IMK - קידום אתרים ועוצב ע"י: www.Sketch.co.il